קיוטו היא העיר הקדושה ביותר ביפן ובה חיים כיום כ-1.5 מיליון תושבים. משמעות השם "קיוטו" הוא "הבירה המערבית" (לעומת טוקיו - "הבירה המזרחית"), ואכן קיוטו, שנוסדה במאה השמינית הייתה עיר הבירה ומקום מושבם של קיסרי יפן עד העברת מוסדות הממשל לעיר אדו בשנת 1603. בתור שכזו היא מזמנת לנו טיול במנהרת הזמן, עם למעלה מ-2,700 מקדשים שכולם השתמרו ועם ארמונות ואוצרות עבר מרהיבים. כך אפשר לספוג כאן עד היום את המסורת והאווירה של יפן העתיקה. ההיסטוריה של קיוטו רצופה מאבקים ומלחמות, אך היא שרדה את מלחמת הועלם השנייה כמעט ללא פגע, בשל החלטת ארה"ב שלא להטיל עליה פצצה. כך השתמרו בה המקדשים, הארמונות ומבנים היסטוריים אחרים. גם איתני הטבע לא פגעו ממש בקיוטו - יחסית לאזור טוקיו, לכן, עד היום אפשר למצוא כאן בניית עץ מסורתית, בת יותר ממאה שנה.

נתחיל בביקור ב"טירת ניג'ו" (Nijo Castle) או "מצודת ניג'ו", שנבנתה על ידי מייסד שושלת השוגונים. נראה את החפיר ואת המצודה הבנויה במפלס אחד שטוח וגגות פשוטים למראה. בתוך המצודה, לעומת זאת, אולמות ותקרות מעוטרים בשלל ציורים ופיתוחי עץ. שער הכניסה עתיר גילופי עץ צבעוניים והוא מוקף בגן סלעים יפהפה. רצפת הטירה מכונה  "רצפת הזמיר" - כשדורכים עליה היא משמיעה קול המזכיר ציוץ ציפורים, שבמקור נעשה כדי להתריע מפני פולשים. המקום הוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

מכאן נמשיך וניסע לבקר ב"מקדש הזהב", מקדש  קינקאקוג'י (Kinkakuji), ששמו המקורי הוא  "מקדש גן הצבאים". המקדש השוכן על שפת אגם בנוי מ-3 קומות, כאשר שתי הקומות העליונות מצופות זהב. על גג המקדש ניצב הפיניקס הסיני (פנגאהואנג). בצד המקדש נגלה גן יפני מקסים. יופיו המרהיב של המקדש משתקף במי האגם ויוצר תמונת ראי מופלאה. המקדש הוכר כאתר מורשת עתיקה של אונסקו. בהמשך נבקר במקדש ריואן-ג'י Ryoan-ji)) שהוא גן זן, עם 15 סלעים בצורות ובגדלים שונים, המונחים על מצע חצץ לבן כך שהמבקרים יכולים לראות רק 14 מהם בעת ובעונה אחת, מכל זווית אפשרית. על פי האגדה, כשאדם מגיע להארה רוחנית כתוצאה ממדיטציית זן עמוקה, הוא יכול לראות את האבן החסרה בעיני רוחו.

נמשיך לביקור ברחובות העתיקים נינזאקה (Ninenzak) וסננזאקה (Sannenzaka) שבהם אפשר לפגוש את קיוטו המסורתית והקסומה. כאן נראה את בתי העץ העתיקים ונשמע כיצד התנהלו החיים ביפן העתיקה. נבקר בפינת גיון (Gion corner), מופע תיאטרלי המעלה את כל צורות האומנות היפנית המסורתית כגון טקס התה, שזירת פרחים, תיאטרון קאבוקי ועוד. אגב, ייתכן כי ברחוב גיון נראה גיישה אחת או שתיים, כיוון שזה האזור היחיד האותנטי המשמר את החדרים המיוחדים שבהם הן פועלות.